החלטה בתיק עמ"ת 17177-02-12

1.         עניינה של החלטה זו בערר המאשימה על החלטת בית משפט השלום בירושלים, שבגדרה נדחתה בקשתה למעצר המשיב עד תום ההליכים, ונקבע כי המשיב יהיה רשאי להשתחרר בתנאים שנקבעו.

2.         המשיב הוא תושב יריחו שבתחומי הרש"פ, יליד שנת 1984, וחסר עבר פלילי. בתיק הפלילי שבו מדובר הוא מואשם בשתי עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל ובשתי עבירות של גניבת כלי רכב בצוותא עם אחרים.

3.         בית המשפט קמא קבע כי לגבי האישום הראשון יש ראיות לכאורה לכל שנכלל בו, וכי לגבי האישום השני "חוזקם של הראיות קטן יותר". בהמשך לכך קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר שעניינה חשש מפני הימלטות המשיב וכן "עילת מסוכנות מסוימת". בסופו של דבר שוחרר המשיב בתנאים שעיקרם הפקדת 5,000 ש"ח וחתימה על ערבות צ"ג ע"ס 5,000 של תושבת ישראל שנכחה בדיון בבית המשפט קמא והסכימה לערוב למשיב. בין הנימוקים לשחרור המשיב ציין בית המשפט קמא כי חשוד נוסף באותה פרשה שוחרר על ידיו באותם תנאים. לעניין זה יש לציין כי בעניינו של אותו חשוד נוסף הוגש ערר מטעם המאשימה אשר טרם נדון.

4.         בערר טוענת העוררת כי לנוכח חשש ההימלטות המוגבר (בהיות המשיב תושב הרש"פ) והמסוכנות העולה מהנסיבות שבהן ביצע המשיב לכאורה את שנכלל בכתב האישום, לא היה מקום לשחרורו בתנאים, ובוודאי לא בתנאים הקלים שנקבעו ע"י בית המשפט קמא.

5.         בדיון בערר חזר הסניגור על טענותיו בעניין הראיות לכאורה. לטענתו אין ראיות לכאורה לאישום השני, בעוד שלגבי האישום הראשון יש ראיות "חלשות במידה ניכרת". הוא הוסיף וטען, כי מכל מקום יש לאשר את ההחלטה המאפשרת שחרור בתנאים שנקבעו, או לאפשר חלופה שעניינה מעצר בית בתחומי מדינת ישראל.

6.         לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר, ולהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

7.         בכל הקשור לראיות לכאורה אין בטענות הסניגור כדי להעמיד את המשיב במצב טוב יותר מזה העולה מהחלטת בית המשפט קמא, ונראה שאף להיפך. רבות מטענות הסניגור עניינן במהימנות הראיות או בשיקולים שמכח הלכת יששכרוב, וטענות אלה מקומן בהליך העיקרי, ולא בשלב שבו אנו מצויים עתה. בהמשך לכך ובכלל, הרי שבכל הקשור לאישום הראשון מקובלת עליי עמדת בית המשפט קמא, דהיינו שיש ראיות לכאורה שאינן מוחלשות. לגבי האישום השני ניתן אף לומר כי לאחר הודאת החשוד ג'ודה בגניבת הרכב השני, תוך ציון שגם המשיב מעורב בכך, ספק אם אמירות קודמות שלו אכן מביאות לקיום חולשה בראיות, שיש בה לתרום לכיוון של שחרור בתנאים. זאת במיוחד כשיש בענייננו שני אישומים, אשר בכוחו של כל אחד ליתן חיזוק לרעהו.

8.         בהמשך למה שנאמר לעיל ובכלל, נמצא לנו שהמשיב עומד בסיכון של ענישה חמורה על כל שנכלל בכתב האישום דנן, וזאת למרות שאין לו עבר פלילי. במצב זה עלולה להיות לו מוטיבציה משמעותית להימלט מן הדין. בנוסף לכך, שהיות בלתי חוקיות בישראל החוזרות על עצמן, תוך שנלוות אליהן עבירות כנ"ל בסמיכות זמנים ובצוותא עם אחרים, מצביעות גם על מסוכנות לא מבוטלת.

9.         בהינתן כל האמור לעיל, שחרור בתנאים שקבע בית המשפט קמא אין בו לתת מענה לעילות המעצר הקיימות בעניינו של המשיב. כמו כן אני סבור, כי למרות שבמקרים מסוימים ניתן לשקול לגבי תושבי הרש"פ חלופה של מעצר בית בישראל, הרי שהמקרה דנן אינו מתאים לכך. אין לסמוך על המשיב ועל התנאים העומדים על הפרק, שאותם תנאים לא יביאו להימלטות מן הדין ו/או לביצוע עבירות.

10.       השורה התחתונה היא שהערר מתקבל, ושהמשיב ייעצר עד תום ההליכים בתיק הפלילי שבו מדובר.

ניתנה היום, כ' בשבט תשע"ב, 13 בפברואר 2012, במעמד הנוכחים.

תיקי החקירה מוחזרים לב"כ העוררת. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: